השיר "הללויה" בשנת 1979, זכה שירו של קובי אשרת, למילותיה של שמרית אור, השיר שייצג את ישראל - "הללויה", בפרס הראשון בתחרות האירוויזיון שנערכה בירושלים. את השיר ביצעה להקת "חלב ודבש" אותה הקים קובי אשרת, והתקליט שיצא בעקבות הניצחון, נמכר ברחבי אירופה בלא פחות מ- 3.1 מיליון עותקים. למעשה, השיר "הללויה" נכתב שנה קודם לכן - בשנת 1978 ויועד ללהקת "הכל עובר חביבי" שגם הקליטה את השיר. השיר לא התקבל לתחרות, ואשרת רואה בזה את יד ההשגחה העליונה, כיוון שאם השיר היה מתקבל, הוא היה מתחרה בשיר "א-בא-ני-בי", שזכה באותה שנה בתחרות שנערכה בפריז. שנה עברה, ואשרת פגש את עמי מנדלמן, חבר להקת "הכל עובר חביבי" ושאל אותו אם ברוצונו שהשיר יישלח שנים לתחרות של שנת 1979. מנדלמן אישר מיד, ואשרת שלח את השיר לתחרות. הפעם השיר התקבל, אלא שסולנית "הכל עובר חביבי" שלומית אהרון, שעברה טראומה כחודש לפני כן כשהתחשמלה על הבמה במהלך הופעה, סירבה בכל תוקף להשתתף בתחרות בטענה שיש להם הסכם, ושואלים את כולם לפני שמחליטים על משהו. לאשרת לא נותרה ברירה, אלא להקים להקה חדשה תואמת "הכל עובר חביבי". באותו זמן, עבד אשרת עם גלי עטרי על אלבומה הראשון, וזה היה אח טבעי שהוא בחר אותה כסולנית ללהקה כשאליה הוא צירף את יהודה תמיר, ראובן גבירץ' ושמוליק בילו, וקרא ללהקה "חלב ודבש", שם אותו הציעה כותבת השיר שמרית אור. השיר זכה בקדם אירוויזיון, וכיוון שישראל אירחה את התחרות אחרי ניצחונו של יזהר כהן בפריז, התחרות נערכה בירושלים. "חלב ודבש" זכתה באירוויזיון והתקליט שיצא בעקבות הניצחון, נמכר כאמור ברחבי אירופה בלא פחות מ 3.1 מיליון עותקים. כמו כן זכה השיר בלמעלה מ -400 גירסאות כיסוי שונות ברחבי העולם.

בשנת 1985, חברו יחדיו הזמר הזוכה באירוויזיון של שנת 1978 יזהר כהן, עם המלחין של שנת 1979 והביאו לתחרות הקדם אירוויזיון את השיר "עולה עולה". השיר נכתב במקור לפסטיבל שירי הילדים ה"פסטיגל" של אותה שנה, ומילותיו היו שונות לחלוטין, אלא שאז שמע אותו המפיק שלמה צח שהפיק גם את "אב-ני-בי" וגם את "הללויה", והוא קרא לקובי אשרת וביקש ממנו להוציא את השיר מה"פסטיגל" ולשלוח אותו לקדם האירוויזיון. שלמה צח היה סבור שיש בידיו "ווינר". חמוטל בן-זאב נקראה לכתוב מילים חדשות לחלוטין לשיר ואת השם של השיר "עולה עולה" הביאה להפקה רחל אפרת ז"ל, "רוחלה", שהיתה מזכירתו ויד ימינו של קובי אשרת. השם של השיר ניתן לו בין השאר בגלל הצליל הבין-לאומי והמובן הכפול בעברית ובספרדית. השיר נשלח לתחרות ולא התקבל. אבל שיר מס' 12 בתחרות נפסל בגלל סיבות טכניות, ו"עולה עולה" נכנס ברגע האחרון לתחרות במקומו. שוב עבדה המתכונת של יזהר כהן הזמר והרקדן, יחד עם להקה תוססת מאחוריו, ובין חברי הלהקה, חיים כהן, לימים הזמר "אדם". השיר זכה בקדם ויצא לייצג את ישראל באירוויזיון שנערך באותה שנה בגטבורג, שוודיה. בתחרות עצמה לא הצליח השיר לחזור על הצלחת קודמיו והגיע למקום החמישי המכובד לכשעצמו.

קובי אשרת קיבל שיחת טלפון ממפיק קדם האירווזיון מהמפיק יהודה טלית, שביקש ממנו להפיק ולעבד שיר שהוועדה בחרה לתחרות האירוויזיון של 1987, ושלטענתו רק הוא (קובי אשרת), יוכל לעשות ממנו שיר מנצח. אשרת לא הבין למה התכוון טלית, עד שהגיעה אליו הקלטת של שיר "הבטלנים". השיר, שנשמע בקלטת בקולו של המחבר, כותב לא ידוע בשם זוהר לסקוב, נשמע מאד מוזר. אחרי שמיעה ראשונ,ה כמעט והחזיר אשרת את הקלטת במטרה לסרב לטפל בשיר, אלא שמשהו פנימי אמר לו להקשיב בשנית, ואז הוא החליט שהשיר יקום או יפול על הביצוע. אשרת חיפש כיוון מוזיקאלי להפקת השיר, ולמזלו, באותו ערב, שודר הסרט האחים בלוז והוא הבין שזה הכיוון. מי שנבחרו לבצע את השיר היו שני שחקני תיאטרון, אבי קושניר ונתן דטנר. שניהם, יחד עם אשרת והבמאי מיכה לווינסון, היו ידועים כמעריצים שרופים של צמד הבדרנים "האחים בלוז", ובהחלטה משותפת זה היה הכיוון אליו נלקח השיר. הסוף ידוע. השיר שבוצע בהרכב "צמד הבטלנים", ניצח בתחרות קדם האירווזיון ונשלח לייצג את ישראל יחד עם אשרת כמעבד ומנצח. התחרות נערכה בבריסל, בלגיה. בתחרות עצמה היתה המשלחת הישראלית אטרקציה. הסגנון המוסיקלי של השיר, שהיה בו ניחוח של שנות השישים, עם שילוב של הומור והעמדה מיוחדת על הבמה, נתן משהו חדש ורענן ובעיקר שונה לגמרי לעומת הבלדות המתקתקות שנכתבות בדרך כלל לתחרות. השיר בסופו של דבר סיים במקום ה- 8 , אך זכה להצלחה מרובה באירופה אחרי התחרות, בעיקר בסקנדינביה. באיסלנד הוא הפך ללהיט של ממש. השיר הוקלט בכמה גירסאות נוספות. בשנת 1988, זכה לגירסת כיסוי על ידי מנהל חברת התקליטים השוודית והפוליטיקאי לשעבר ברט קרלסון , גירסה בשם : "Hoppa Hulle" (הופה הולה), ועד היום רוב הקהל מכיר את השיר דווקא בשם הזה.

השיר "כאן נולדתי" השיר נכתב ע"י עוזי חיטמן בשנת 90' , כשיר ילדים נאיבי בקצב איתי, כמעט כבלדה. צמד הזמרים משה ואורנה דץ, קיבלו את השיר מעוזי חיטמן, ופנו לקובי אשרת שהפך להיות המומחה להפקות קדם האירוויזיון, בבקשה להפיק את השיר מוסיקאלית בשבילם. אשרת לקח את השיר ונתן להפקה אופי מדברי מעט עם נופך מזרחי קל. הפתרון ליתר עוצמה בשירת הפזמון, נבע מבקשתו של אשרת משני הזמרים לשיר אותו אוניסונו (באותה האוקטבה), מה שנתן לשיר צבע מיוחד ויתר עוצמה לשיר. השיר הוקלט ונשלח לשיפוט הוועדה. השיר לא התקבל לתחרות, אך כעבור שנה נשלח שוב (1991), והתקבל, בפעם ההיא בקלות ואף זכה מאוחר יותר בקדם האירוויזיון. התחרות התקיימה באותה שנה ברומא, איטלה, ,באולפני "צינה ציטה", מרכז הקולנוע של איטליה. תפאורה הזכירה את ארמון הקיסר ברומי העתיקה. חוקי התחרות קובעים, שכל העיבודים התזמורתיים נמסרים לתזמורת ולמנצחה כשבוע לפני הגעת המשלחות עצמן, וזאת כדי לחסוך זמן כשהאמנים מגיעים לאולם לחזרות. כשנכנס קובי לאולם החזרות, קמו כל הנגנים ומחאו לו כפיים בהתלהבות, עוד לפני שהתחילה החזרה. המנצח הסביר לאשרת המופתע, שאצל התזמורת זכה העיבוד שלו במקום הראשון, עוד לפני ששמעו את המנגינה. התחרות התקיימה כמעט מיד עם תום מלחמת המפרץ בישראל, והבית היחיד שנפגע מטיל סקאד אז היה בית ילדותו של מחבר ומלחין השיר עוזי חיטמן. ה"דצים" החליטו להקדיש את ביצוע השיר בתחרות לחיטמן שהגיע בלב כבד לתחרות. באופן מצמרר השיר דיבר על "כאן ביתי פה אני נולדתי"... "כאן נולדתי"... "ואין לי שום מקום אחר בעולם"... התחרות עצמה היתה צמודה, כשהנקודות התחלקו בין השיר השוודי ,הצרפתי והישראלי. ה"דוז-פואה" המפורסם היה כל פעם מנת חלקו של שיר אחר, ובסופו של דבר ניצח השיר השוודי בביצוע הנפלא של קרולה, אחריו סיים השיר הצרפתי והדצים סיימו במקום השלישי המכובד.

אהוד מנור, שלא החמיץ אף קדם אירוויזיון, פנה לקובי אשרת והציע לו לכתוב שיר שיבטא הכי טוב את מה שהם חושבים על תחרות האירוויזיון, ויסביר מדוע הם מנסים בכל שנה מחדש להשתתף בה. קובי הסכים, ואהוד הגיע לאחר שבוע עם השיר "זה רק ספורט". מה השיר אומר בעצם? לא לוקחים את העניין יותר מידי ברצינות. העיקר לשחק את המשחק, לגלות רוח ספורטיבית והרבה אופטימיות. זכית? נהדר ! לא זכית? זה רק ספורט. אשרת לקח את המנגינה לכיוון מעט לטיני והזמרת שנבחרה לביצוע השיר היתה דפנה דקל שעד אז לא השתתפה בקדם אירוויזיון. בהפקה המוסיקלית הדגיש קובי אשרת את כלי ההקשה ואת כלי הנשיפה ממתכת, שביחד יצרו את המרקם הקצבי . השיר נשלח לוועדה הבוחרת, התקבל ואף זכה במקום הראשון בקדם. כל-כך בקלות? לא אצל אשרת... מלחין השיר שביצעה ענת עצמון והגיע למקום השני, ירוסלב יעקובוביץ', התלונן אצל ועדת השיפוט על כך ששירה של דפנה דקל היה ארוך ב-17 שניות מהמותר בתחרות. הצדדים ניפגשו בבית-המשפט כשברקע העיתונות חוגגת את ה"סקנדל. אבל השופט היה פסקני מאד, ולאחר ששמע עדויות והתייעץ עם מומחים, החליט לא לשנות את תוצאות התחרות והשיר של אהוד מנור וקובי אשרת יצא לייצג את ישראל בארוויזיון בשנת 1992 לעיר מלמה בשוודיה. בתחרות עצמה הגיע "זה רק ספורט" למקום החמישי המכובד,למרות שבהימורים המוקדמים הוא דורג הרבה יותר גבוה. בין הסיפורים שמאחורי הקלעים של התחרות ידוע כי כאשר הגיעה משלחת ישראל לשדה התעופה בדרכה לשוודיה, נתבקש קובי אשרת על ידי איש חב"ד להניח תפילין כמצווה ולהצלחת דרכו. אשרת הסכים ברצון. לפני לכתו, נתן החב"דניק לקובי אשרת שטר של דולר אחד, וביקש ממנו להעניק אותו לאחד מעניי העיר אליה הוא נוסע כדי להשלים את המצווה. אשרת גילה לתדהמתו שבעיר מלמה בשוודיה זו משימה לא פשוטה למצוא בני אדם עניים. אשרת פנה למלווה הבלגית של המשלחת וביקשה ממנה לסייע לו במשימה. המלווה הצליחה אחרי מאמצים מרובים למצוא עוזרת פולנייה ענייה יחסית, הדולר נמסר וקובי נשם לרווחה.