קונסול תרבות
בקיץ 1999, נסעו קובי אשרת ורעייתו עדה עם חבריהם הטובים רן- רונן פקר ובת זוגו לחופשה ביוון.
כטוב ליבו באוזו, סיפר רונן בערגה על שליחותו כקונסול כללי של ישראל בלוס אנג'לס, על האתגרים העומדים בפני שליח רשמי של ישראל בעיר הסרטים, וכמובן גם על הימים היפים שעברו עליו במהלך כהונתו בתפקיד. במהלך השיחה, שאל פקר את אשרת, האם עלה בדעתו אי פעם למלא תפקיד של קונסול תרבות בלוס אנג'לס.
אשרת ענה שמעולם לא חלף במוחו הרעיון אבל הוא בהחלט ישקול זאת.
עם חזרתם לישראל, יצר קשר קובי אשרת עם משרד החוץ, התעניין בתפקיד, ומיד נקרא לפגישה בירושלים.
הסתבר שבאותה תקופה בדיוק, מונה קונסול כללי חדש בלוס –אנג'לס בשם יובל רותם. אחת הבקשות של רותם הייתה לקבל איש תרבות במשרה מלאה, כזה שיזום פעילות תרבותית בשם הנציגות הישראלית, ובדרך זו, יפתח ערוצי תקשורת חדשים עם הקהל האמריקאי. כששמע שאשרת מתעניין במשרה - יצר עימו קשר.
הכימיה בין אשרת לרותם הייתה מיידית, ובהחלטה משותפת עם רעייתו, קיבל אשרת את ההצעה להגיע לתקופה של ארבע שנים ללוס-אנג'לס, ולקבל עליו את התפקיד.
אשרת החל לעבוד בארה"ב כבר בתחילת שנת 2000, כשהאיש האחרון שמילא את התפקיד לפניו היה חיים חפר, אי שם בשנת 1982.
תחום השיפוט של הנציגות כלל שבע מדינות ברחבי החוף המערבי בארה"ב: קליפורניה, יוטה, וויומינג, נבאדה, קולורדו, אריזונה והוואי. תפקידו של נספח התרבות היה מוגדר בצורה מאד ברורה. היה עליו להביא לחשיפה כמה שיותר גדולה של אמנים ישראליים בפני הקהל אמריקאי, וגם לגרום לאנשי אמנות אמריקאיים מכל התחומים, להתעניין בנעשה בתחומים אלה בארץ ולשמש כשגרירים של רצון טוב עבור האמנות הישראלית העכשווית.
משימה נוספת ולא פחות חשובה הייתה להביא למקסימום פעילות ומעורבות את הקהילה היהודית, שהקשר עימה היה זקוק לטיפוח תמידי, ואת זה היה על אשרת לעשות באמצעות התרבות והאמנות.